<h1>תוספות ר"ש ב"ר אברהם משאנץ — פסחים</h1>
<h2>דף פא מט</h2>
[פסחים פ"ו ע"א] ואמר ר' יוחנן מחילות לא נתקדשו. פלוגתא דתנאי הוא [דהא] דר' יוחנן אתמר אמתניתין דתמיד פ"ק דתנן אירע קרי באחד מהם הולך לו במסיבה שתחת הבירה ואמר ר' יוחנן בגמרא זאת אומרת מחילות לא נתקדשו ואותה (ש)משנה שנויי' (כמו) [נמי] במסכת מדות [ספ"א] וקתני סיפא ר' אליעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת (החול) [החיל] יוצא והולך לו אלמא קסבר לא נתקדשה וה(כ)א דפריך הכא מדר' יוחנן לפי שסתם משנה היא (דתמיד) [בתמיד] וחושבה עיקר, והא דפשיטא לן בפ"ב דזבחים [דף כ"ד ע"א] דכי קדיש דוד רצפה עד ארעית תהומא קדיש התם בנעקרה האבן דהוי כי פתוח לקודש, מיהו קצת קשה דמאי נפקא מינה במאי דקדיש עד ארעית תהומא הא אפילו בנויות בחול כה"ג קודש כיון דפתוחות לקודש. ת"ש גגו קודש. ג"כ (ד)היינו ממילתי' דר' יהודה ואגג דהיכל קאי ואע"ג דאמר לעיל שאני היכל הני מילי עיליתא דכתיבי בקרא אבל גגו לא כתיב(י).
<h2>דף פד מה</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי. פי' בקו' ואין הנאת צלו נאסרת שאין זו דרך הנאתו וא"ת והא לא כתיב בי' אכילה וא"כ אפילו שלא כדרך הנאתו אסור י"ל משום דמעילה ילפי' חטא חטא מתרומה במס' מעילה בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] ובתרומה כתיב אכילה, ולי נראה משום דהיכל מחובר ואין מעילה במחובר והא [ד]אמר דתלוש ולבסוף חברו יש בו מעילה כדמוכח במס' מעילה בסוף פ' הנהנה [דף כ' ע"א] הני מילי הקדישו ולבסוף חברו אבל חברו ולבסוף הקדישו לא כדמוכח התם והיכל חברו ולבסוף הקדישו הוא כדאיתא נמי במעילה בסוף ולד חטאת [דף י"ד ע"א] דאמר שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין, מיהו קשה מהא דאמר במס' ערכין פרק האומר משקלי [דף כ"א ע"א] גבי המשכיר בית לחבירו והקדישו כו' וקאמר כיון דדר בי' נפיק לחולין ומדנפיק לחולין אלמא יש בו מעילה מדאורייתא ובבנאו תחילה מיירי, וצריך לומר דההיא דסוף הנהנה (ד)דחויא בעלמא הוא דקאמר ריש לקיש אבל לפי האמת יש בו מעילה, וא"ת והא גבי ע"ז בפ' כל הצלמים [דף מ"ח ע"ב] תנן דאסור לישב תחת האשרה י"ל דאשרה דרך הנאה דלצל עשוי' ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור, מ"ר. ותסברא והא א"ר שמעון בן פזי קול ומראה [וריח אין] (אומר) בהם משום מעילה. פירש"י וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר אמאי אטרחוה רבנן וקשיא לר' דהא במידי דליכא איסורא דאורייתא כגון גרירה דכלים כדפי' לעיל פליג רבא ואס(ו)ר בלא אפשר ומכוין ומה הוכחה (כמוכח) [קמוכח] אביי (ורבא) [לרבא] ושמעתין מפרש כך קול ומראה אין בהם משום מעילה וכיון שאין בהם משום מעילה לא אסירי אלא מדרבנן א"כ כשהוא בא לצורך כגון אומנין לתקן בית קדשי הקדשים סברא הוא שלא יהא בו אפילו איסורא דרבנן, אמר (לו) [לי] ר' דהוה מצי לאביי למדחי לאוקמי כר' שמעון דהא אליבא דר' יהודה פליג. מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא. תימה והא בפ' החליל [דף נ"ג ע"ב] תניא [אשה בוררת] חיטין לאור של בית השואבה והשמן והפתילה היו של הקדש (כדתנא) [כדתנן] התם ובירושלמי [שם ה"ג] דייק מינה קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. לאותן העומדים בחוץ. וא"ת והא אמרינן [ביומא דף ל"ח ע"ב] לא היתה כלה בירושלים צריכה להתבשם מפני ריח הקטורת ולדברי אביי עוברים בכל יום, וי"ל דאיכא איסורא שלא יקרבו עצמם לעזרה כדי להריח יותר.
